עצי השיזף בעמק שורק: עץ השיזף נפוץ במרחב הטרופי של אפריקה ומערב אפריקה. בארץ גדל עד גובה 500 מטר. העץ שבתמונה מוכר לתושבי טל שחר, מאז הוקם המושב ב-1948. במשנה, כלאיים א', ד', נזכרים עצי שיזפין ורימין. השיזפין הוא כנראה השיזף התרבותי, שפרותיו קוטרם עד 4 סנטימטר. הרימין הוא כנראה שיזף הבר, שקוטר פרותיו 2-1 סנטימטר. שניהם אכילים. נחל שורק טופח על ידי רשות נחל וניקוז שורק, וב-2003, ניטעו עצים ובהם עצי פרי לאורך הנחל, במסגרת שיקום נחל שורק. באפיק הזרימה מי תהום עליונים ומי ביוב מטוהרים, המאפשרים מאגרי מיים ובהם דגים וצפורים. לאורך הנחל אזורי גישה למיים, בהם רוחצים, לפחות העובדים החקלאיים, ובמעבר הכביש מטל שחר (תמונה) מפל קטן ובריכת צבי מיים, שהמיים, ככל הנראה, נקיים מספיק לחיותם, אף שאינם ששים להצטלם. בתמונה גם גשר הבטון להולכי רגל שמעל לערוץ השורק
תל תמנה (תל בטש) שבנחל שורק: תל רבוע בגובה 124 מטר, על הגדה הדרומית של נחל שורק, שצורתו הכתבה על ידי החומה מהברונזה התיכונה. בתל ששטחו 40 דונם שכנה עיר ששטחה 25 דונם, אשר נחפרה על ידי עמיחי מזר וג'ורג' קלם, 1977-1989. בתל נמצאו 12 שכבות יישוב; ברונזה תיכונה (מאה 17-18 לפני הספירה), ברונזה מאוחרת (מאה 13-16 לפני הספירה), ברזל 1-2, עם יישוב פלישתי, ישראלי, ותקופת המלוכה, מאות 11-12 לפני הספירה ואילך, ויידו בישיבת ציון (מאה 4-6 לפני הספירה), לאחריה היישוב ניטש. בתמונות: התל בעמק השורק לרגלי יער ישעי מדרום ועל גדת נחל שורק עשיר המיים והצמחיה, גם היום. בשטח החפירה שער העיר מדרום מזרח (תמונה), חומת העיר מצפון שעוביה 4 מטר (משוחזר), בית מגורים מתקופת המלוכה. במסע סנחריב, 701 לפני הספירה, אחר חורבן שומרון, נחרבה העיר בימי יחיזקיהו, אף שכזכור בספרי מלכים וישעייהו, ירושליים לא נכבשה. בכיבוש הבבלי, 604 לפני הספירה, נחרבה העיר עם יתר הרי יהודה לפני חורבן ביית ראשון. העיר מזוהה כתמנה הנזכרת ביהושוע ט"ו, 10-11, בגבול יהודה. בספר שופטים מסופר על הקשר של שמשון לעיר זו, אשר היתה בתקופתו עיר פלישתית. גדעון.
תחנת נחל שורק והכוחות היהודיים בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: תחנת נחל שורק או תחנת הצומת היתה תחנה על המסילה לירושליים, 1892. במלחמת העולם הראשונה לחמו כ-150000 חיילים הודים כחלק מחיל המשלוח המצרי, EEF. במלחמה נפלו 74000 חיילים הודים, כ-4000 בארץ ישראל. תחנת הצומת נכבשה על ידי הכוחות ההודיים ב-13-14 בנובמבר, 1917. מכאן התפצלה המסילה לכיוון באר שבע, ראה מפה, שהעותמנים הקימו תוך מלחה"ע הראשונה, והבריטים פרקו אחר המלחמה (ראה מפה מנדטורית עם מסלול המסילה). בתמונות: התחנה אחר כיבושה ומפת האזור ממלחה"ע הראשונה (תמונות בריטיות מהאתר), התחנה המתוכננת להפתח כאתר לביקור, קטר וקרונות ישנים בתחנה (לא מקוריים), המסילה היום היא המסילה לבית שמש ומשם לירושליים (לבית שמש קיים, לירושליים מושבת), וסמל חיל המשלוח ההודי. גדעון.
קיבוץ מגן, שיח נוראן, צור מעון, וגבעות אדמת הלס של הנגב המערבי: מקאם שיח נוראן ממוקם על גבעה שולטת ברום 135 מטר. המקום הוקם במאה ה-19 על קברו (או לזכרו) של השיח בן המאה ה-15 שנודע ביכולתו לרפא חולים. סביב המקאם (בית התפילה) התפתח בית קברות לילדים. הקבר היה ממוקם בתחום שבט התראבין שנוכח בשטח כבר מהמאה ה-18. באתר היתה התיישבות בתקופת האבן ומספר מבנים ביזנטיים מהם נלקחו אבני הבניה לקבר. כשלוש מאות מטרים מערבה נחפר ב-1977 אתר כנסיה ביזנטית עם רצפת פסיפס. המקורות הביזנטיים מזכירים יישוב בשם ליכנוס, "אור" או "מנורה", כשם קבר השיח. במלחמת העולם הראשונה הטורקים ביצרו את הגבעה שנכבש על ידי הבריטים שהגיעו מכיוון עזה במטרה להשתלט על מעיינות נחל הבשור שליד תל שאלה. הבריטי ניצלו את פסי הרכבת הטורקית הסמוכים, שאין להם שריד היום, ומצפון בנו שדה נחיתה לטייסת בריטית ולטייסת אוסטרלית, שהיום לא נותר ממנו דבר (בתמונה השדה החקלאי בו היה המנחת). אחר המלחמה חידשו הבריטים את המבנה ההרוס בראשות גנרל אלנבי, כמחווה לבידואים (תמונה). במלחמת השחרור תפס הפולש המצרי את הגבעה, ובמבצע אסף, ביום 5 בדצמבר, 1948, נכבש המקום. הגבעה נתפסה במבצע אסף, 5 בדצמבר, 1948, על ידי חטיבה 8 בפיקוד יצחק שדה. ליד הקבר שרידיו של משוריין נושא ברן של הצבא המצרי (תמונה). ביום 16 באוגוסט,1949, נוסד קיבוץ.מגן (תמונה). מבנה העץ שעל הקבר היה נקודת תצפית מול עזה. בתמונות גם פסלי עץ ומתכת, של בן הקיבוץ, אריה ברזילי, אשר לפני זמן נפטר, ופסליו מעטרים את המשק. בתמונה בודדת היישוב צור מעון, היום הרפת של קיבוץ ניר עוז. היישוב צור מעון הוקם ב-1949 על ידי חיילים שהשתייכו לעובד הציוני. יחסים עכורים שררו בין היישוב לבין קיבוץ נירים הסמוך, של אנשי השומר הצעיר. היישוב ניטש ב-1955, ואחר זמן הפך לרפת של קיבוץ ניר עוז. מערבה ליישוב היה הכפר מעין (מעון העברית העתיקה), ממנו הגיעו המיים ליישוב צור מעון.